"כשהמטופל, איתי, הגיע אל המעבדה עם הרישומים לקבלת הטיפול התוך-ורידי, הבנתי שאין מדובר שמקרה פשוט... הבינו, טיפול תוך-ורידי הנו לרוב פתרון לא קונבנציונלי לטיפול במחלת השיגלוזיס או הדיזנטריה, ולכן על הטיפול התוך-ורידי להיות מדויק ויעיל.
"המטופל התנגד לטיפול התוך-ורידי, ואימו נסיתה להרגיעו, אך ללא הועיל... נתתי הבטחתי לאיתי כי הטיפול התוך-ורידי חד-פעמי, ונועד אך ורק להועיל לאיתי להתגבר על חיידק השיגלוזיס, ולא כדי להפחידו, או חלילה, לפגוע בו.
"בסיום הטיפול התוך-ורידי, ערכתי סדרה של בדיקות נוספות, ביניהן בדיקת ריריות קיבתו של המטופל, ובדיקות פרקים, שנועדו לבדוק את טיבה של המחלה. הרי חיידק השיגלוזיס בעל נטיות גנטיות, ועלול לגרום לפיתוחה של "תסמונת רייטר". הבדיקה האחרונה שערכתי הייתה האם המטופל ממשיך לנטול את האנטיביוטיקה שנרשמה לו, שכן גם זו מסייעת לאיתי להתגבר על חיידק השיגלוזיס...
"בכל מקרה, המלצתי למטופל הייתה מנוחה מרובה, שכן נטילת האנטיביוטיקה מחלישה אותו באופן כללי."

"לאחר שחזרנו מהרופא, הוריי אמרו לי שאני חייב לקחת סירופ, אבל לא התחשק לי לשתות אותו. הם התעקשו, ואסרו עלי לראות "פוקימון" עד שאשתה אותו. אחרי ששתיתי את הסירופ, נרדמתי, והתעוררתי באמצע הלילה, ונצרכתי ללכת לשירותים, וההפרשות היו ריריות, ומלאות בדם, והדבר זעזע אותי...
"כשהתעוררתי בבוקר, אימא שלי שמה לב שחום הגוף שלי ירד במעט, אבל בו בזמן, חשתי בהתגברות בהתכווצויות בקיבה... נותרתי לנוח בבית, ואימא שמה לב לכך שהתחלתי לאכול ולשתות, אך עדיין לא בכמות מספיקה. לכן, אימא מיד קבעה פגישה של הרופא ביום למחרת".

"כשהמטופל, איתי, מסר לי את דגימת הצואה, מיד הבחנתי בחיידק השיגלוזיס, הגורם לדיזנטריה ושיגלוזיס. לחיידק השיגלוזיס צורה דקיקה, נטולת פקעת, המקנה לו עמידות רבה. השיגלוזיס הייתה בשלבה הראשון, שכן לא הייתה כמות חיידקי שיגלוזיס רבה בדגימת הצואה. הדבר הסביר את השלשולים המימיים וההתכווצויוצת בקיבה שמהם סבל המטופל.
"חיידק השיגלוזיס התגלה בתחילת המאה העשרים, על-ידי הביולוג היפני, קיושי שיגה, ועל שמו הוא קרוי שיגלוזיס. חיידק השיגלוזיס, למעשה, הנו משפחה של ארבעה מיני חיידקים, אשר כולם גורמים למחלת השיגלוזיס. אחד ממיני החיידקים הנו השיגלה דיזנטריה (Shigella Dysentariae), המפריש רעלן במעיים, הגורם לפירוקם של ריבוסומים המרכיבים את חלבוני תאי-הגוף.פירוקם של ריבוסומים גורם למותם של תאי-הגוף, ובשל המשכותו לתאי האפיתל במעיים, גורם השיגלה דיזנטריה להפסקת ספיגת מים במעיים, ולשלשול ואיבוד מים. הפגיעה במעיים היא הגורם לסירובו של המטופל לאכול ולשתות.
"מיד נתתי לאיתי מרשם של מספר אנטיביוטיקות, כולל האנזיל, במידה ואלו לא יעבדו... האנטיביוטיקות ציפרופלוקסצין
ונורפלוקסצין הנן תרופות קינולוניות, שאינן מאושרות לשימוש לטיפול בפעוטות, אך נתתי לאיתי מרשמן, למקרי-חירום".

"הוריו של המטופל איתי, החלו לתאר את מהלך ימיו האחרונים, והזכירו שנצרך ללכת לשירותים במהלך כל היום, תוך כדי שלשולים מימיים, והתכווצויות בקיבה. בתחילה, חשדתי שמדובר בשפעת נטולת-עלייה בטמפרטורה, שכן הוריו הסבירו שלא הייתה עלייה בטמפרטורה של איתי.
"בדקתי את המטופל- בדיקות בגרון, בריאות, ושאלות חוזרות ונשנות לגבי ההרגשה הכללית של איתי- כדי לברר האם מדובר בשפעת נטולת-עלייה בטמפרטורה, כפי שחשדתי, בעיקר משום שחבריו של איתי סבלו מסימפטומים זהים...
"למרות זאת, הבדיקות שערכתי על המטופל הובילו למסקנה אחת: פגיעה במערכת העיכול. הסברתי להוריו של איתי כי מדובר בפגיעה במערכת העיכול, בשל חיידק כלשהו, הגורם לסוג של דיזנטריה... סוג המחלה אינו ידוע, שכן זהו שלבה הראשון של המחלה, ולכן יש למסור דגימת צואה אל המעבדה. כמו כן, נתתי לאיתי מרשם אנטביוטיקה, תרופה בשם אזיטורמיצין (אנזיל)."

"כשהגעתי למעון ביום שלישי שעבר, הגננת תלתה על לוח-המודעות את שמות הילדים שלא הגיעו, בשל היותם חולים. שמתי לב שכל אותם הילדים היו חברים שלי, והתאכזבתי שהם לא הגיעו. לא הסקתי שכנראה הם אלו שגרמו להדבקות שלי למחרת.
"כשקמתי בבוקר למחרת, חשתי בהתכווצויות בקיבה, ונצרכתי ללכת לשירותים במהלך כל היום, וזה הקשה עלי... ההורים שלי הבחינו שאני משלשל בצורה חמורה שלשול מימי, ונאלצתי להישאר בבית באותו היום, או ליתר דיוק, נאלצתי להישאר בשירותים באותו היום.
"כן, הורי אילצו אותי לשתות כמויות רבות של תה, בתקווה שארגיש טוב יותר, אך ללא הועיל. לא הייתי מסוגל לאכול או לשתות במהלך כל היום. הם החלו לחשוב שאין מדובר בשפעת רגילה, שכן לא הייתה עלייה בטמפרטורה שלי, ומיד קבעו תור אל הרופא...."