"כשהמטופל, איתי, מסר לי את דגימת הצואה, מיד הבחנתי בחיידק השיגלוזיס, הגורם לדיזנטריה ושיגלוזיס. לחיידק השיגלוזיס צורה דקיקה, נטולת פקעת, המקנה לו עמידות רבה. השיגלוזיס הייתה בשלבה הראשון, שכן לא הייתה כמות חיידקי שיגלוזיס רבה בדגימת הצואה. הדבר הסביר את השלשולים המימיים וההתכווצויוצת בקיבה שמהם סבל המטופל.
"חיידק השיגלוזיס התגלה בתחילת המאה העשרים, על-ידי הביולוג היפני, קיושי שיגה, ועל שמו הוא קרוי שיגלוזיס. חיידק השיגלוזיס, למעשה, הנו משפחה של ארבעה מיני חיידקים, אשר כולם גורמים למחלת השיגלוזיס. אחד ממיני החיידקים הנו השיגלה דיזנטריה (Shigella Dysentariae), המפריש רעלן במעיים, הגורם לפירוקם של ריבוסומים המרכיבים את חלבוני תאי-הגוף.פירוקם של ריבוסומים גורם למותם של תאי-הגוף, ובשל המשכותו לתאי האפיתל במעיים, גורם השיגלה דיזנטריה להפסקת ספיגת מים במעיים, ולשלשול ואיבוד מים. הפגיעה במעיים היא הגורם לסירובו של המטופל לאכול ולשתות.
"מיד נתתי לאיתי מרשם של מספר אנטיביוטיקות, כולל האנזיל, במידה ואלו לא יעבדו... האנטיביוטיקות ציפרופלוקסצין
ונורפלוקסצין הנן תרופות קינולוניות, שאינן מאושרות לשימוש לטיפול בפעוטות, אך נתתי לאיתי מרשמן, למקרי-חירום".
No comments:
Post a Comment